עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
אהבה  (2)
פחד  (2)
ארכיון
רפואי
06/06/2018 00:12
בלה בלבלה
אז אחרי שנתיים של כאבים החלטתי לעשן את הרפואי, ואו על ההרגשה, ואו על החוסר כאבים, פשוט הרגיע לי את הגוף... הכל פחות כואב, אני יותר רגועה, השרירים יותר רופסים, המחלה נדחקה לצד, בא לי כל יום את ההרגשה הזאת, כבר שכחתי מה זה חיים בלי כאב, הרופא לא מסכים לתת לי רפואי בגלל העבר שלי... אבל למה לא לתת לי מה שמגיע לי?! למה לתת לי את כל הכדורים הפסיכאטרים האלה שלא מרגיעים בגרוש... אני רוצה איכות חיים כמו של בנאדם נורמלי... אני רוצה איכות חיים כמו שהייתה לי לפני שקרה מה שקרה... אני רוצה איכות חיים, מגיע לי, אני רוצה לישון בלילה בלי לבכות מכאבים, אני רוצה להיות עצמאית.. אין לי אפשרות להיות עצמאית על מלא... נמאס לי מהאטימות הרפואית, נמאס לי שהרופא אומר לי "תפסיקי לתת למחלה להשתלט לך על החיים", סליחה אדוני אבל מתי חווית חצי מהכאבים שלי?! מתי הערת את אמא שלך ב 12 בלילה שתקח אותך למיון כדי שידחפו לך 4 אינפוזיות של משככי כאבים רק כדי שתוכל להצליח לשבת, מתי יצאת לטייל והתיישבת על ספסל והבנת שאתה לא יכול ללכת אז התקשרת לאבא שלך שיביא לך את ההליכון כדי שתוכל להמשיך ללכת, מתי שללו אותך במערכת יחסים כי אתה חצי נכה?!..מתי התעוררת באמצע הלילה בבכי כי הכאב כל כך חד... ויש לי עוד הרבה... אז אל תגיד לי לא לתת למחלה להשתלט לי על החיים כי היא כבר השתלטה... היא כבר כאן, והיא לוקחת חלק בכל החלטה שלי בחיים ולפעמים היא גם קובעת בשבילי.. מדינה אטומה מערכת בריאות אטומה רופאים אטומים... תנו לי את האפשרות לחיות.. תנו לי את האפשרות להיות נורמלית... תנו לי חיים בלי כאב.. 
0 תגובות
מה שרואים בעיניים
27/05/2018 08:29
בלה בלבלה
אמרת שיש לי אכזריות בעיניים...
אני אומנם נחמדה וגם מחייכת אבל אי אפשר לפספס את האכזריות שבעיניים, 
אתה צודק.. ולא נעלבתי כשאמרת את זה, כי זה שם, העיניים שלי מספרות הכל, שנים ניסיתי לעבוד על זה שהם יפסיקו לדבר אבל אני לא מצליחה, אולי כי אני לא יודעת להראות רגשות אז העיניים שלי מראות במקומי. 
שאלת אותי מאיפה באה האכזריות הזאת, אבל אני לא מסוגלת לספר לך, כי אתה תשפוט אותי, ואז תסתכל עלי במבט מרחם ותקרא לי גיבורה ואני שונאת את זה... 
אני תוצר של חיים קשים שפגעו בי והפכו אותי למה שאני היום, 
אבל אם תסתכל טוב טוב בעיניים תראה מעבר לאכזריות שיש שם.. פעם הרב של בית הספר (כן זה היה לפני יותר מעשור) אמר לי שרואים את הנשמה שלי בעיניים והיא מסתתרת אבל היא טובה, אולי ראית את האכזריות כי לא הסתכלת מספיק עמוק.. מעבר לה.. או כי אולי לא רציתי שתראה מעבר, אל תחפש שם אהבה כי לא תמצא.. תחפש את הרכות שבי את הטוב, את העדינות... הם לא נראים אבל הם שם
0 תגובות
אידיוט
11/04/2018 11:10
בלה בלבלה
אל תשחק איתי, אין לי סבלנות לשטויות האלה, כשאני הפגנתי התעניינות שמת עלי פס, דיברת עם בנות אחרות עשית לי טובה שענית לי להודעות, שיחקת אותה איש העולם הגדול שכל היום עסוק בעבודה ואני צריכה לרדוף אחרייך כמו ילדה קטנה, אז קיבלת ממני בעיטה פתאום אתה מתחנף ובא ומסתכל עלי בעייני עגל מנופף לי לשלום ומצפה לייחס, ואוי שלא נדבר על החוסר טיפוח, הזקן שגידלת והשיער שאתה מתעקש לא לגזוז עם הקרחת באמצע מעביר בי צמרמורת של גועל ... תעיף את העיניים שלך ממני כי אתה לא תקבל יחס לא משנה כמה עצוב תסתכל עלי... אידיוט
0 תגובות
כאב
08/04/2018 02:26
בלה בלבלה
אני זוכרת את הפעם הראשונה שרציתי להבין מה יותר כואב, כאב פיזי או כאב נפשי, בדיוק רבתי עם אבא שלי, כרגיל, תפסתי מספריים וחתכתי לעומק, הדם התחיל לרדת  תמיד אני מוקסמת מדם, מהצבע שלו מאיך שהוא גולש, מטפטף על השידה העמוסה, זה מהפנט אותי, ולא, אני לא מרגישה כאב, רק סוג של שיחרור של הקלה, טיפול חבישה ועוד שבוע לא יישאר זכר.. העור שלי לא משאיר את הצלקות, אחרי החתך הראשון הבנתי שכאב נפשי יותר כואב והצלקת נשארת לתמיד, אבל זה לא מנע ממני מלחזור על הפעולה, אולי רציתי להוכיח לעצמי שהגוף שלי עמיד, אולי רציתי להעניש את עצמי, או אולי סתם לחוות את תחושת הסוטול שמרגישים אחרי הפעולה, היום כבר הפסקתי, אבל יש ימים שאני מחזיקה סכין ביד ומסתכלת על הורידים ביד השנייה וחולפת לי המחשבה על הדם, איך הוא יוצא, איך הוא מטפטף, אבל הפסקתי לחתוך... הפסקתי לחתוך אבל לא הפסקתי להיפגע, 
0 תגובות
לקוחות יקרים..
01/04/2018 23:49
בלה בלבלה

אתה... כן כן אתה...
אז מה אם חג ואז מה אם יש לחץ תעמוד בתור כמו כולם וגם אם תקטר עוד 100 שנה זה לא יגרום לי לעבוד יותר מהר אני לא מכונה, אתה לא צריך להסביר לי את העבודה שלי תאמין לי שאני מכירה, אם תגיד לי כל דבר איך לעשות זה רק יעצבן אותי יותר, את ההערות העוקצניות שלך כבר שמעתי מעוד 1000 לקוחות אחרים, ואם תצעק עלי שאנחנו יקרנים זה בטוח לא יגרום לי להוריד את המחיר... החנות היא רשת זה מה יש, וכן זה המבצע וכן מבצעים משתנים ולא אני לא יכולה לעשות לך עוד הנחה גם אם אתה קונה ב 600 שקל, וכן אני יודעת מה המחיר ומה האיכות ומה החומרים של המוצר וגם אם תשאל אותי עוד 4 פעמים שום דבר מזה לא ישתנה, המחיר אותו מחיר והחומרים הם אותם חומרים, לא אני לא מחביאה סחורה במחסן הכל נמצא בחוץ ולא אני לא הולכת לבדוק במחסן רק כי ביקשת, כשהצעתי עזרה דחית אל תתעצבן עלי שעברתי ללקוח הבא כי יש עזרה אנחנו פשוט מפרפרות בין עוד לקוחות, וגם אם אני בעיינך רק מוכרת אל תקטין אותי בהערות שלך כאילו אני לא משכילה ברמה שלך תאמין לי שיש לי השכלה יותר גבוהה משלך ואני כאן רק כי אני אוהבת את העבודה שלי אהה... ואני לא מוכרת אני המנהלת אז כשאתה עומד וצועק עלי דברי עם המנהל שמעלייך אז אני מולך ואומנם אני נראית לך צעירה מידי בשביל מנהלת אבל תאמין לי שקרעתי את התחת כדי לקבל את התפקיד אז אל תזלזל בי... אחרי הכל החג שלך הוא גם החג שלי ושנינו בסופו של יום רק רוצים להגיע הבייתה... ההבדל ביננו זה שאתה פשוט יוצא מהחנות ואני נשארת לסדר את הבלגן שהשארת אחרייך עד 1 בלילה...
חג שמח לך לקוח יקר 

2 תגובות
פרק שלם
17/03/2018 21:31
בלה בלבלה
כתבתי פרק שלם, כן אני גם מנסה את מזלי להוציא ספר,
אז כתבתי פרק שלם וכשקראתי אותו לא אהבתי ומחקתי,
אם אני לא אוהבת את הפרק איך הפרק ישכנע מישהו אחר להמשיך לקרוא אותו,
אני מנסה לכתוב ספר על החיים שלי, הם די מעניינים,
פשוט קשה לי להצליח להעלות הכל על בכתב, אני לא מצליחה להפוך את החיים שלי את החוויות שלי למילים,
אני לא אוהבת את התיאור אני לא אוהבת את מה שהמילים יוצרות, הן משקפות את המציאות שאני מנסה לשכוח,
אז מחקתי פרק שלם, אז מה,
אני אכתוב חדש, עדיין לא החלטתי מה...
אבל אני אכתוב חדש...
5 תגובות
ריקנות
04/03/2018 23:37
בלה בלבלה
אני מרגישה ריקה, כמו קליפה שנשארה בודדה בלי הפרי מבפנים,
כן זה תקופות אני יודעת, אבל עד שהתחלתי לכתוב שוב פתאום באה הריקנות, 
אין לי מילים, אין לי אנרגיה, אין לי צבעים,
אני חושבת שזאת השיגרה של העבודה, השיגרה של היום יום,
זה שואב ממני כל כך הרבה אנרגיות, 
אני שונאת שיגרה, שיגרה מרוקנת אותי, 
כמו עכשיו,
המוח שלי זה כמו הקו הישר במוניטור,
אין לו אפילו כוח לחשוב,
הוא ריק, פשוט ריק,
הנפש עייפה,משועממת,
אני נמצאת בתוך חלל והוא ריק.
הריקנות הזאת תביא לאסון, אני מכירה את עצמי,
אני כל כך עייפה וריקה,
אני פשוט בוהה במסך...
2 תגובות
פלאשבקים מהעבר
27/02/2018 01:46
בלה בלבלה
אז אנשים מנסים להכיר אותי, וכרגיל ישבתי לבד במקום הקבוע שלי בפינה של הפאב, שתיתי את הקפה שלי שבעל המקום כבר יודע בעל פה איך להכין לי, וכרגיל הצטרפו אלי לשולחן הותיקים והחדשים ויושבים ומדברים, ואז הגיע אחד חדש כולו סקרן, וכן אני אישה שנראית טוב אז הוא התיישב מולי וניסה להכיר אותי לעומק, זה תמיד מצחיק אותי שמנסים להכיר אותי לעומק, אי אפשר להכיר אותי באמת, והוא חקר ושאל ואני עניתי בסבלנות עם חצי חיוך, כי חמוד אומנם פגשת קוף אחד אבל מה עם כל האלף שרבים בתוך הראש?! ואז הוא שאל "באיזה גיל חווית הטרדה מינית? הרי כל אישה חוותה הטרדה"
הייתי בשוק אני מודה, כי מי אתה בכלל שתשאל אותי שאלה כזאת פולשנית כזאת חודרנית?! למה אני מכירה אותך??!
ומי אמר שחוויתי רק אחת?! חוויתי 4 וזה גם לא היה הטרדה זה היה התעללות 2 מתוכן נמשכו קרוב ל 6 שנים,
מי אמר שאני מוכנה לדבר איתך אדם זר על ההטרדות המיניות שעברתי, למה זה נראה לך לגטימי לשאול את זה?!
אז הרמתי ראש וחייכתי אליו חצי חיוך ואמרתי בטון מתנשא שהוא לא הבנאדם שאיתו אני אדבר על הנושא,
אבל הוא הרס לי את הערב, כי אז הגיעו החברה הותיקים וישבו איתנו לשולחן אבל הראש שלי היה עסוק בלהיזכר, מה היה ואיפה,
ועד היום אני מאשימה את עצמי שהכל זה אשמתי, למרות שאני יודעת שלא אבל אני תמיד מאשימה את עצמי שאם הייתי יותר חזקה זה לא היה קורה ואם לא הייתי תמימה זה לא היה קורה...מילא התעללות אחת אבל 4?! כמה טיםשה אני יכולה להיות, והכל מציף אותי והכל עולה לי שבא לי להקיא, 
כן אני עדיין מרגישה את הידיים עלי, את הבקשות שביקשו ממני, אני עדיין מרגישה את הלשון נדחסת לי לפה, את ההתנגדות שלא עזרה, את ההתחמקות שלא עזרה, אני שונאת את עצמי ואני שונאת אותו, אני מעדיפה לחיות בהכחשה ולא להיזכר בזה, כי אז זה לא נעלם, זה אולי יעלם עוד שבועיים שלושה אבל עכשיו אני חוזרת לעבר, ואני חיה את הכל עוד פעם, 
אני שונאת אנשים עם שאלות פולשניות, מה הקטע בלהיכנס לחיים של בנאדם אחר...
6 תגובות
תעצמי
26/02/2018 00:44
בלה בלבלה
תעצמי עיניים, תסמכי עלי, תעצמי עיניים אל תסתכלי,לא עכשיו, אני אגיד לך מתי לפקוח,
נו תעצמי עיניים, למה את לא סומכת עלי,למה את פותחת, אני מבטיחה לך שאני מובילה אותך בדרך הנכונה, 
תעצמי את העיניים ותאמיני, תאמיני שאני יכולה,יכולה לקחת אותך בדרך בלי שתפלי,
תעצמי עיניים אל תפתחי, תעצמי עיניים, הנה הגענו לקצה, לא לא אל תתקדמי את תפלי,
חכי תמשיכי לעצום, הנה תפתחי, הגענו לסוף, תראי את הנוף, תסתכלי על הדרך, תראי איפה הובלתי אותך, תסמכי,
תאמיני, תיזהרי מהקצה, בואי נחזור חזרה, תיזהרי רק לא ליפול...
2 תגובות
זוכר שהזהרתי?!
07/02/2018 22:27
בלה בלבלה
זוכר שהזהרתי אותך שאם לא תטפח אני אלך?!
זוכר שאמרתי לך שאני מאמינה במעשים ולא במילים?!
זוכר שאמרתי לך שאם יבוא אחר אני אלך?!
אז הגיע הזמן לשחרר,
אני לא בורחת אני הולכת, שנינו יודעים שזה לא היה נמשך להרבה זמן, התחלתי להריח את הסוף ממזמן,
אז היה לנו נחמד תקופה וכאן זה נגמר,
שיחררתי אותך אז תשחרר אותי בחזרה,
אני לא אחזור, 
ולא אני לא מרגישה הרגשה של פספוס, 
לא נועדנו לקרות,
היית שיעור נחמד לאמצע הדרך אבל כאן זה נגמר,
אני יודעת מה אני מחפשת בגבר שלי ולא זה לא אתה,
אתה לא מספיק בשבילי,
האמת שהיה רגעים שהפתעת אותי,שזכרת מה שאמרתי ועל מה התעצבנתי,
ואיזה שוקולד אני אוהבת, ומה אסור שיהיה לי בצלחת כשאני אוכלת,
איך אני שותה את התה,
אבל זה לא מספיק,
אני רוצה מישהו שיהיה לידי ויגיד לי "אני דואג לך, אל תדאגי עלי.."
ולא זה לא אתה, כי גם אם תגיד
אני לא סומכת עלייך מספיק,
אני גם לא מבקשת סליחה שאני הולכת,
אז אולי ניפגש בשלב אחר בחיים אבל כרגע אין לי זמן לבזבז עלייך...

2 תגובות
« הקודם 1 2 3 הבא »