עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
אהבה  (2)
פחד  (2)
ארכיון

העבר

25/01/2018 01:40
בלה בלבלה
אתה רוצה לשמוע על העבר שלי, אז החלטתי לכתוב לך אותו כאן, כי כאן אני יודעת שאתה לא תגיע אליו, כי אני יודעת שאתה עדיין לא מוכן,אתה לא תצליח להכיל את כולי לא משנה כמה אתה חושב שאתה חזק,
אז התחיל מילדות סבבה?!
הייתי ילדה קשה הייתי ילדה עקשנית צעקתי צרחתי ועמדתי על שלי, ידעתי מראש מה אני רוצה ואיך אני אשיג,
וזה לא התאים לאבא שלי, כי אבא שלי לא אוהב נשים חזקות, אבא שלי לא אוהב שעומדים מולו, אז הוא החליט שאלימות היא הדרך,
אלימות זה מה שירכך את הבת הקשה, אז שאלת את עצמך למה אני בוכה כשאני רואה אלימות, זאת התשובה, אני חטפתי מכות ואף אחד בבית לא העיז לבוא ולהציל אותי, אף אחד לא העיז להוציא אותי מהידיים שלו,ועם הזמן אמא שלי הצטרפה אליו..אז אם נהיה לה קצת קשה היא השכילה וריככה, ושוב אף אחד לא אמר מילה, אז פיתחתי אנטי, אנטי למגע, אף אחד לא נוגע בי או מחבק אותי או מניח עלי יד לא משנה הסיבה,
ובגיל 15 גיליתי עולם שלם של בריחה, כל יום הייתי מחכה לסיים את היום כדי להגיע לשאכטה, לנקות את הראש כמו שטוענים, ובגיל 17 כבר כמעט הייתי חוקית לאכוהול אז כבר מכרו לי כי מה זה עוד שנה בת"ז..ועם השנים הכמות עלתה הסוג סמים השתנה, בשביל לממן את הכל התחלתי למכור, אז אם אתה שואל את עצמך אם התדרדרתי לזנות אז לא...כי שוב, אני אנטי מגע, מצאתי דרך מקורית, להבריח ולמכור, אני חייבת להגיד לך שהיו לי ביצים של בת יענה באותה תקופה, לא ראיתי בעיניים, (על ההברחות אני לא יספר עדיין אתר ציבורי...), הייתי מתחילה את הבוקר עם שאכטה ואז עוברת לבקבוק ועוד אחד ועוד אחד ובין לבין מה שבא ליד נכנס לגוף, ובערב עם החברים כולם שוב יוצא בקבוק ושוב עוברת שאכטה והקריוקי ברקע..
והגוף לאט לאט מתרגל והוא רוצה את הסטלה אז מעלים מימון ומוצאים עוד סוגי סמים ועוד דרכים..כי אם יהיה רגע של צלילות אני לא יחזיק מעמד, מה אני שווה בלי הסם..מה ימלא את הריקנות הזאת שיש בפנים..
אני מספרת בקצרה כי אני עדיין לא מצליחה לכתוב את הכל, אפילו לא לעצמי, אני עדיין בהכחשה על אותה תקופה, 
ויום אחד המשפחה שלי נזכרה שאני קיימת, והתחילו לחפש אותי כדי למצוא אותי ולהחזיר אותי לבית..
חיפשו וחיפשו ובסוף הם מצאו, ואז התחיל להם החשש מה יגידו השכנים, ומה תגיד המשפחה, אז סגרו אותי במרכז גמילה, על מה שהלך באותו הערב אני גם עדיין לא מוכנה לכתוב, אבל אני לא יסלח עליו אף פעם, שנה שלמה של גמילה, שנה של נסיונות בריחה שנה של מאבקים פינימיים ומאבקים מול העולם, שנה שלמה בלי הסם!! 
ואז כשסיימתי בהצלחה ברחתי לגור רחוק מהמשפחה, 4 שנים ברחתי לא רציתי לראות אותם, ולא למרות שאני שונאת להיות שפויה לא חזרתי לסם, אני עדיין פיכחת, 6 שנים אחרי המרכז ואני עדיין מחזיקה מעמד,
זוכר שאמרתי לך פעם שאף אחד לא מכיר אותי עד הסוף?!
זה בגלל שאני לא נותנת לאף אחד להגיע עד הסוף, 
אתה חושב שאני מספרת הכל?!
הנה ההוכחה שלא...אני עדיין לא סיפרתי רבע מהחיים שלי, אני יודעת שאין מישהו שיכיל את השריטה שלי,
אתה יודע איך זה מרגיש שהמשפחה שלך נזכרת בך בגיל 22?! פתאום הם נזכרים שחסר להם ילדה מסביב לשולחן שבת,
הם לא מבינים שהם התעוררו מאוחר מידי, הם כבר איבדו אותי ממזמן,
ועכשיו, אחרי שפתחתי את הגלדים שלי אני אלך לי ללילה של סיוטים, ולא אני עדיין לא אספר לך מה יש בהם, אתה לא תבין, כי אף פעם לא היית איפה שהייתי, כמו שאני לא הייתי איפה שאתה היית, יש לנו כאב שונה, כאב שלא מובן אחד לשנייה.
edya
LEO!!!
25/01/2018 08:24
ואו על הבוקר.
שש שנים נקיון - RESPECT.
בלה בלבלה
25/01/2018 16:08
תודה :)
edya
25/01/2018 09:05
וואי, איזה סיפור קשה...
אני מצטערת ממש שיצא לך לחוות ילדות כזאת לא נעימה.
מזעזע בעיניי..
ואני ממש גאה בך שאת לא חוזרת לסם.
אני מניחה שהיה לך מאד קשה לכתוב את הכל אבל באיזשהו מקום זה הביא לך קצת פורקן..
אל תפחדי לשתף ולדבר.. זה עוזר להתמודד.
מה שאת צריכה, את מוזמנת לפנות בשמחה :)
בלה בלבלה
25/01/2018 16:13
אני חושבת שהייתה לי ילדות מעצבת ;)
edya
25/01/2018 16:49
בהחלט! כל מה שקורה לנו בחיים מעצב אותנו. חשוב באמת לתעל את זה למקומות הבונים ולא ההורסים :)
בלה בלבלה
25/01/2018 22:31
אם לא נבנה את עצמנו מהעבר אנחנו לא נצליח לצלוח את ההווה, ככה אני רואה את העולם, לא לחיות בעבר אלא ללמוד ולגדול ממנו..
IM AL
27/01/2018 15:29
תמשיכי הלאה, תנסי לשים את העבר מאחור ולהמשיך קדימה, ואם זה משחרר אז כן פה זה מקום מספיק טוב בשביל לשחרר להתמודד עם העבר.
בהצלחה בהמשך , עשית חתיכת דרך !
בלה בלבלה
27/01/2018 22:26
תודה :)
אחת שיודעת
07/02/2018 14:15
אי אפשר לשכוח מהעבר. העבר עושה אותנו למי שאנחנו.
אהלמאני כן יכולה להגיד לך שתמיד אמרתי "את הכאב שלי אף אחד לא מכיר. ואתה לא תבין אז למה לספר".
אבל צריך לנבין שכאב שלי והכאב שלך ושל כול אחש זה אותו כאב אותם סכינים שדוקרים את הלב ואותם דמעות.

מקווה שכן תוכלי לפתוח את רוב מה שקרה לך בחיים. וכאן זאת אופציה טובה
בלה בלבלה
26/02/2018 00:33
הרגשות הם אותם רגשות, החוויות הם שונות, שנינו יכולות להרגיש אות אותו הרגש על גיל ההתבגרות או על המשפחה אבל כל אחת עברה דרך שונה,
אם אני אספר לך על חוויה קשה שהייתה לי את תוכלי להזדהות עם הרגש שחוויתי שם אבל את החוויה עצמה לא חווית אז לא תדעי...אל תחשבי שבחרה שלנו מקבלים אנשים כמוני כל כך בקלות...מתוך 100 איש 99 איש יעקמו את הפרצוף לכיווני וישםטו אותי על העבר..מניסיון:)
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: